"אומרים לי: תשמרו את הכפייה הדתית בבני ברק, אל תביאו אותה לחברות היי־טק", משה פרידמן מייסד שותף ומנכ"ל קמא־טק, מיזם העוסק בשילוב חרדים בהיי־טק
משה פרידמן הוא מייסד שותף ומנכ"ל קמא־טק, מיזם העוסק בשילוב חרדים בהיי־טק. בוגר ישיבת חברון כנסת ישראל וכולל חזון איש בבני ברק. בן 37, נשוי + 4
זיקה אב-צוק היא סמנכ"לית פיתוח עסקי בחברת סיסקו, בעלת תואר ראשון ושני במתמטיקה עיונית. בת 60, נשואה + 3
משה פרידמן וזיקה אב־צוק, מה הבעיה של ההיי־טק עם החרדים?
פרידמן: פערי ידע וחוסר הבנה. ביקרתי בחברת ענק שמעסיקה 5,000 עובדים, ואמרו לי שם שהם לא מאמינים שיש חרדי שיכול להתאים לחברה שלהם.
באמת? מה ענית?
פרידמן: שלא רק שיש אחד, אלא שאני יכול להראות להם דאטה־בייס של 3,000 חרדים כאלה. הם פשוט לא האמינו שזה קיים.
אז הם התרצו?
פרידמן: לא כל כך מהר. בשלב הזה מגיעות שאלות על כפייה דתית, שינוי הארגון, צניעות הנשים והכשרת המטבח. החילוני מסתכל על החרדי כחייזר.
יש לנו דעות קדומות?
פרידמן: אתם פוחדים מאתנו. "תשמרו את הכפייה הדתית במאה שערים ובבני ברק, ואל תביאו אותה לחברות היי־טק", אומרים לי.עברו לתצוגת גלריה
אב־צוק: חושבים שאם חרדים יבואו לעבוד בחברת היי־טק, בהמשך לא ייתנו לעובדות לבוא עם שרוול קצר ובכלל שהתרבות תשתנה, או שהם צריכים להיות סגורים במקום מיוחד ושזה ידפוק את כל הכיף. לא מבינים את היכולת, בעיקר של הגברים החרדים, להשתלב בחברה בלי דרישות. אז פעם בשנה יש יום כיף שאולי הולכים בו לים והם לא יבואו. אז מה, יש גם חילונים שלא באים. החיבור הרבה יותר קל ויכול להועיל יותר ממה שנדמה.
למה הכוונה?
אב־צוק: הסתכלתי מנקודת המבט של התעשייה, מה חברת סיסקו שבה אני עובדת מחפשת במועמד אידיאלי, ופתאום אתה רואה שהחרדים מתאימים מאוד לדמות הזאת. נכון, אנחנו רוצים בוגרי הטכניון או אוניברסיטה, אבל גם להם יש תואר, הם יזמים, עם ראש גדול, יודעים גם ללמוד לבד וגם בחברותא, ויש להם סקרנות טבעית. מתברר שיש להם את כל הכישורים של המאה ה–21. זה היה גילוי מדהים מבחינתי.
הם למדו בישיבה, איך זה יכול להתאים להיי־טק?
אב־צוק: בתעשייה חסרים לנו מהנדסים, והנה יש קבוצה של אנשים עם יכולות וכישורים שאם יעברו הכשרה הם יוכלו להתאים. חסר להם ידע, אבל אפשר לרכוש אותו בצורה אינטנסיבית. מדברים הרבה על העלייה מרוסיה שהעשירה את התעשייה, אז תחשבו איזה פוטנציאל יש באוכלוסיה החרדית.
פרידמן: לא מזמן הגיע לביקור אצלנו סמנכ"ל סיסקו העולמית, גיא דיטריך. הוא טקסני, קתולי, אמריקאי. במקרה הגענו מוקדם לפגישה במשרד הכלכלה והיתה לנו חצי שעה, אז הצעתי לו לבקר בישיבת חברון. הראתי לו מה הבחורים עושים, הסתובבנו בחדר האוכל ובספרייה. הסברתי לו מה זה חרדי.
מה היתה ההתרשמות שלו?
פרידמן: עצומה. הוא אמר לי: "מבחינתי כולם כאן סטודנטים לדוקטורט". הם יושבים המון שנים, לומדים, מנתחים חומרים, כותבים מאמרים וספרים הלכתיים. אני רוצה שיהיו לי כאלה אנשים באוניברסיטה — שיודעים לחקור, ללמוד, לייצר חומר חדש, עתירי השכלה ויכולות. הוא אמר שהוא מדמיין מה יקרה כשנביא את היכולת הזו להיי־טק. זיעזע אותי לשמוע ממדען עולמי מוביל, שהיה דיקן של אחת האוניברסיטאות המובילות להנדסה בארה״ב, שמערכת החינוך שלנו טובה.
כי כל הזמן שמעת דברים אחרים?
פרידמן: הייתי רגיל לשמוע שאין אצלנו לימודי ליבה וכמה אנחנו מחנכים לבורות. האנשים הכי בכירים במדינה שפגשתי לאורך הדרך אמרו לי: "אתם רוצים לעבוד? תתחילו למטה, ועוד דור תהיו עם השכלה מהטכניון ותקבלו עבודה טובה. חרדים צריכים להיות חוטבי עצים ושואבי מים בדור הראשון, ורק אחרי שיילכו לצבא וירכשו השכלה גבוהה הם יתקדמו". כשדיטריך אמר את זה, זה ממש היכה בי. הבנתי שאם ניתן לחרדים תוספת של לימודי אנגלית ומתמטיקה הם יעשו דברים נפלאים, בערך כמו הסבת אקדמאים לבוגרי לימודים הומניים. אנחנו לא מגיעים בורים ועמי ארצות.
אתם מדברים על כישורים ויכולות, וזה מוזר כי אנחנו יודעים שהם לא לומדים לימודי ליבה.
אב־צוק: החברה הישראלית מקובעת בדרך שבה בחרנו, שהיא דרך המלך הסלולה לכניסה לתעשייה — ללמוד לימודי ליבה בתיכון ואז ללכת ל–8200 ולאוניברסיטה ואז לתעשייה. כבר כיום החלוצים שבחרדים מפלסים דרך אלטרנטיבית, לא בהכרח פחות טובה, של לימדי גמרא — שמפתחת את החשיבה, את יכולת ההפשטה, את הלימוד בחברותא, את היצירתיות, את היכולת לשאול ולהטיל ספק ולהסתכל מנקודות מבט שונות. אלה לימודים נכונים ומתאימים גם להיי־טק, שמפתחים את הכישורים שאנחנו כל כך מחפשים. אחרי שהם מתחתנים הם לומדים מתמטיקה, פיזיקה ואנגלית — והם מסתדרים. בעיניי זאת דרך אפשרית, לגיטימית ולא פחות טובה. הזמן שבו הם לומדים בישיבה אינו זמן מבוטל, זה פשוט פיתוח יכולות וכישורים בצורה אחרת. ברור שצריך לדעת מתמטיקה וצריך אנגלית.
אז את נגד התעקשות על לימודי ליבה.
אב־צוק: נכון. דווקא מפני שהם מסגלים לעצמם את הכישורים הנפלאים האלה, הם יכולים לעשות את ההשלמות לא בקושי רב כי יש להם יכולת ללמוד. לא חייבים להתעקש שילמדו את לימודי הליבה כשהחילונים עושים את זה. זאת דרך נוספת ואחרת להיכנס לתעשייה ואולי גם לחברה הישראלית, ומחובתנו לאפשר את זה ולפתוח שערים נוספים לחברה. זה פלורליזם. לא חושבת שיש רק נוסחה אחת שעובדת, שלומדים לימודי ליבה. בעצם מה שחשוב פה זה יכולת הלמידה ואת זה יש להם. לימודי הליבה נותנים בסיס מצוין, אבל גם הנוער החילוני שלומד אותם צריך להמשיך וללמוד כשהוא מגיע לתעשייה, כי העולם משתנה כל כך מהר ויש כל כך הרבה טכנולוגיות חדשות. כדי לייצר שיתוף פעולה והסכמה לא חייבים להיכנס דווקא למקום שרגיש לחברה החרדית, יש דרכים אלטרנטיביות — טובות באותה מידה.
אז מה בעצם אתם עושים בקמא־טק?
פרידמן: הפרויקט הגדול שלנו הוא לעזור לחרדים למצוא עבודה בהיי־טק, כך שחרדים יהיו בליבת התעשייה בתפקידים טובים ושכר מכובד. זה החזון. תמיד אומרים שהחרדים חסרי השכלה, אז צריך למצוא להם עבודות פשוטות כשרברבים, רתכים, נהגים. אנחנו נגד זה.
אב־צוק: אנחנו חושבים שאם חרדים יתחילו לעבוד במקצועות איכותיים, זה יחלחל למקומות אחרים. זו עבודה עם שני הצדדים — החברות והמועמדים — כי לכולם יש חששות. גם כשהמנכ"ל אומר ׳רוצה אני׳ זה לא מספיק, צריך לעזור לזה לקרות. אנשים חוששים לעבוד יחד או אפילו לשתות יחד. אנחנו רוצים שיראו שחרדי זה לא נורא. הרבה פעמים המנהיגות או בעלי החזון מבינים את זה, אבל זה לא עובר למנהלי גיוס, למשאבי אנוש, לראשי צוותים. הבעיה היא שהחרדים מנותקים לחלוטין מהאקו־סיסטם של התעשייה והחברויות ומכל הקטע של חברים מהצבא, שהוא השער הראשי לחברה הישראלית. זה מדיר לא רק אותם, אלא גם את הערבים, וזה שומר את הנשים החרדיות בעמדות הנמוכות בענף. צריך לפתוח עוד שערים לחברה הישראלית, כדי שכולם ישתלבו.
מה יותר קשה — לשלב ערבים או חרדים?
פרידמן: חרדים מעוררים יותר התנגדות. בעבר השתתפתי באירוע שבו הוזמן מישהו לדבר על שילוב ערבים, היתה מישהי שדיברה על נשים ואני על חרדים. הם זכו למחיאות כפיים סוערות, ואצלי הקהל ממש רתח. היו מאות סטודנטים שאמרו "קודם תלכו לצבא ואז תבואו לעבוד". סוגיית השירות מכעיסה אנשים. אומרים לי: "לא רוצים אתכם אם אתם לא הולכים לצבא". אני מבין את הכעס.
אבל אצל החרדים יש בכלל רצון להשתלב?
פרידמן: תלוי. הגיע אלי שכן שלי, בחור בן 39, נצר למשפחה מכובדת, סבא שלו אחד ממועצת חכמי התורה. הוא התחיל ללמוד מחשבים בשעות הערב בבית במסגרת האוניברסיטה הפתוחה וגם תכנות אנדרואיד. היה לו רעיון לסטארט־אפ. הוא אמר שהוא רוצה למצוא עבודה טובה. אמרתי — "בחור כמוך, גוגל ייקחו".
גוגל לקחו?
פרידמן: כן, אחרי שהם ראו את הציונים והיכולות שלו הם רצו לגייס אותו לעבודה. פתאום הבחור נעלם. לא עונה לטלפונים, למיילים. אחרי כמה ימים הוא הופיע. "החלטתי שאני לא רוצה. יש לי בת בת 17, עוד שנתיים היא בשידוכים. כעובד גוגל מי ירצה להשתדך אתי? ככה אני תלמיד חכם. יותר שווה לי כלכלית, חברתית ומעמדית להישאר איפה שאני". הוא מרגיש שכעובד גוגל הוא סוג ב׳.
קצת עצוב.
פרידמן: כן, ובעניין הלימודים אני יכול להבין אותו. כשאני מדבר עם הרבנים, ואני בקשר טוב אתם, הם אומרים לי "קח את הסוג ב', את הטובים תשאיר אצלנו".
סוג ב'?
פרידמן: אתם צריכים להבין שבעיני חרדים, סוג ב׳ הולכים לעבוד — כי אין להם כוח ללמוד תורה. חרדי שיוצא לעבוד, לא משנה מה יעשה וכמה יצליח, בתודעה שלו ושל סביבתו הוא סוג ב׳. הכי טוב ללמוד תורה. יש הרבה יותר כבוד במשפחה אם הגבר ילמד. אבל יש גם המון שכן רוצים להשתלב במקום ללמוד. מבחינת הרבנים, בהשוואה לסוגיות המרכזיות האחרות כמו חינוך ושירות בצבא זה יוצר פחות התנגדות. כולם מבינים שצריך לעבוד, וזה גם לא עומד בניגוד למסורת ישראל. בכל הדורות יהודים עבדו יפה מאוד.
ואתה, משה, לא מרגיש סוג ב'?
פרידמן: פעם אני עוד אחזור ללמוד.
איך התחלת בהיי־טק?
פרידמן: לא למדתי לימודי ליבה, רק תורה והרבה תורה, בישיבת חברון, אוניברסיטת הרווארד החרדית. כשהתחתנתי עברתי לגור בבני ברק, והתחלתי ללמוד בכולל חזון איש. הייתי מיועד להיות רב בישראל. זה מה שרציתי, זה מה שהסביבה שלי רצתה. ואז החלטתי שאני רוצה להיות יזם. מהר מאוד זיהיתי שאין חרדים בתחום הזה. בנדל"ן יש, ביהלומים יש. ראיתי שההשתלבות של חרדים בישראל לא קיימת. כשהייתי סגור בישיבה ובכולל הייתי פחות מודע לנתק. כשהתחלתי לצאת החוצה פגשתי המון אנשים — יזמים, משקיעים, מנכ"לים רואי חשבון, עורכי דין — וגיליתי את הנתק, השבר העצום, בין החברה החרדית לישראל. הרגשתי פער גדול בין הישראלי המצוי לחרדי המצוי. זה התחיל להעסיק אותי.
ואיך נוצר החיבור עם אב־צוק?
פרידמן: לא ידעתי איך ומה לעשות. התחלתי לקנות השכלה פורמלית יותר — ללמוד באוניברסיטה הפתוחה לקראת תואר. ואז קיבלתי מלגה ממכון מנדל למנהיגות והלכתי לאוניברסיטה העברית ללמוד משפטים. אמרו לי שזה התואר הכי טוב, שאפשר לעשות עם זה כל דבר, שכל הארץ משפט. בהמשך פגשתי את היזם יוסי ורדי וסיפרתי לו את הסיפור שלי. אמרתי לו: "אני חרדי, אני מנסה לעשות, ובכל מקום אני חייזר, אנשים מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהירח, לא מתייחסים ברצינות, לא מציעים לעשות עסקים, מסתכלים עלי כקוריוז, לא כאדם אמיתי".
איך הוא הגיב?
פרידמן: זה הפיל אצלו אסימון, והוא אמר שיש כעס על החרדים על כך שהם לא מתגייסים לצבא ולא משתלבים, אבל שכשחרדים מנסים להשתלב כועסים עליהם ולא עוזרים להם. הוא הכיר לי את אב־צוק ואמר שהיא היא טיפלה כבר בכל החלכאים והנדכאים של היקום, חוץ מבחרדים.
זיקה, איך את רואה את החיבור?
אב־צוק: בזכות השידוך של ורדי יש כאן אהבה גדולה בין חילונית, בת למשפחה קומוניסטית, לחרדי, נכד של הרב יוסף חיים זוננפלד. השיח עם אנשים שהם לא בדיוק כמוך, שלא עברו את אותו מסלול, שיש להם חשיבה קצת אחרת, מפרה את היצירתיות. ההיי־טק מצליח ויש לו הרבה כוח, אבל התעשייה צריכה להבין שעם הכוח מגיעה האחריות: לעזור, לפתוח את השערים ולקבל את כולם. זה יעשיר את כולנו. חייתי עם המשפחה כמה שנים בארה"ב ותמיד הייתי מעצבנת את החברים שלי שם ואומרת שבישראל הקהילה חשובה מאוד, שאנחנו ערבים זה לזה. כשחזרתי לארץ היה נורא קשה לראות כמה החברה הישראלית מקוטבת וכמה התפצלנו לשבטים — החרדי, החילוני התל אביבי והערבים.
פרידמן: אני מאמין במודל שפשוט מחבר. זה עובד, פתאום המון אנשים באים לבני ברק. מנכ"ל וויקס, אבישי אברהמי, אמר לי: "ביקרתי ברוב מדינות העולם ואף פעם לא ביקרתי בבני ברק, שנמצאת עשר דקות מהבית שלי. זה חור שחור מבחינתי". יש לי חבר, מומחה לחינוך שגר בהרצליה, שאמר לי: "הייתי באינספור מדינות וחקרתי חינוך בכל העולם, ולא הייתי בבני ברק". פשוט להכיר.
איך הגיבו בתעשייה?
פרידמן: עשינו עבודת רגליים אינסופית. שיכנענו עד היום כ–100 חברות ענק להעסיק חרדים. גילינו שכשחברות לוקחות מישהו והוא טוב, הן חוזרות אלינו ומבקשות עוד. כמעט כל מנהיגי התעשייה רצו להיות מעורבים בזה.
חברות ישראליות?
אב־צוק: לחברות הרב־לאומיות קל יותר. יש להן עקרונות של מגוון תעסוקתי (Diversity), הכלה ואחריות חברתית, אבל הקמנו קואליציה של חברות שאמרו שהן מוכנות לפתוח את הדלתות ורוצות לנסות עם אחד, שניים, שלושה חרדים בהתחלה, ולראות איך זה עובד.
לכמה אנשים סידרתם עד היום עבודה?
אב־צוק: פנו אלינו עד היום יותר מ–4,500 אנשים שעברו הכשרה טכנולוגית. מצאנו עבודה לכ–400. הם עובדים טובים. רבים עליהם. הם חזקים, אמיצים, פורצי דרך.
רק גברים?
פרידמן: הפונים אלינו הם חצי נשים וחצי גברים, אבל יש לנו הרבה יותר הצלחות עם גברים — בערך 80% גברים ו–20% נשים.
מה הסיבה לכך?
פרידמן: ניסינו לנתח את זה, וראינו שהנשים החרדיות בדרך כלל פחות רוצות לעבוד בחברות הגדולות החילוניות. הן מעדיפות מישהו שיגן עליהן. מצד שני, גבר חרדי שכבר ויתר על החלום להיות תלמיד חכם רוצה ללכת עד הסוף, לעבוד בחברות הכי גדולות. מישהו אפילו אמר לי שהוא רוצה להיות מנכ"ל גוגל או ראש ישיבה.
בגדול, מה הם עושים?
פרידמן: כשחושבים על חרדים בהיי־טק חושבים בעיקר על חרדיות שעובדות במשכורות נמוכות בחברות מיקור חוץ כמו מטריקס. ההצלחה של הפרויקט שלנו, בהשוואה לארגונים אחרים שמדשדשים באזור של העזרה לחלשים והמסכנים, היא שהתחברנו לליבה לאנשים הכי מרכזיים.
ואיך זה משפיע על השכר?
פרידמן: בדיון שבו השתתפתי אמר נציג של ארגון אחד שטיפל ב–30 אלף חרדים שהשכר הממוצע שלהם הוא 5,000 שקל — הקרקעית של עולם התעסוקה. ארגון אחר שפונה לאקדמאים חרדים דיבר על 7,000 שקל כשכר הממוצע אצלו. אצלנו השכר הכי גבוה הוא 26 אלף שקל בחודש במשרות הראשונות בתחילת הדרך. הממוצע הוא 14,800, והכי נמוך שקיבלו היה 12 אלף שקל בחודש. כולם במשכורות מכובדות כי אנחנו שמים אותם בגוגלים, במיקרוסופטים ובצ׳ק פוינטים.
מה לגבי יזמויות של חרדים? למה אנחנו לא רואים כמעט סטארט־אפיסטים חרדים?
פרידמן: לכל חרדי יש פוטנציאל להיות יזם קטן. הרי אנחנו מתפלפלים, חושבים כל היום וחושבים באיפכא מסתברא, תנו לחרדי בעיה והוא ייתן לכם 500 פתרונות. הבעיה שכישרון ויכולת לא מספיקים. צריך לדעת לעשות את זה. בתחילת הדרך אמרו לי "מה פתאום חרדים יקימו סטארט־אפ? זה לא יקרה בחיים. אין להם השכלה מתאימה".
אפשר להבין.
פרידמן: יזם סדרתי אמר לי, "מה זה יזם טוב — מישהו צעיר שאין לו אלוקים שיושב כל היום והלילה. ואילו לחרדי יש אשה, משפחה, חגים, איסורים הלכתיים. כל כך הרבה מכשולים וסייגים. סטארט־אפיסט צריך להיות מישהו שפורץ כל גבול". אחר אמר לי שעבור חרדי להקים סטארט־אפ זה כמו שחילוני יכתוב פירוש רש"י על הגמרא. אני לא מסכים, אבל ברור שכישרון ויכולת לא מספיקים, כי חרדים פשוט לא יודעים איך לעשות את זה. חסר להם החיבור לאקו־סיסטם. זה דבר מרכזי מאוד, כי יכול להיות מישהו מבריק ומשכיל — אבל אם הוא לא מחובר לאירועים, ללקוחות ולעורכי דין, הוא לא יצליח.
אז מה עשיתם?
פרידמן: לפני שנתיים הכרזנו על תחרות לסטארט־אפים חרדיים ונרשמו 20. זה היה אירוע מרגש, היתה כזאת אהבה באוויר, פתאום אנשים מצאו אחד את השני. חמי פרס מקרן פיטנגו נתן 10,000 דולר כפרס, מיקרוסופט תרמה את האכסניה וגייסנו עוד תרומות. היתה שם כתבת של "וול סטריט ג׳ורנל" שאמרה שהיא לא מבינה על מה ההתרגשות, למה אנשים כל כך נלהבים. ורדי, שהנחה את האירוע, אמר לה: "תחשבי על שני אחים שנפרדו לפני 50 שנה ופתאום מישהו מפגיש אותם". אחרי זה מיד התחלנו להתסיס את האווירה.
והיא תססה?
פרידמן: בטח. התחילה מערבולת רצינית. בהמשך הנהגנו סדרת הרצאות בבני ברק עם האנשים הכי מצליחים והכי עשירים בתעשייה — מייסדי צ׳ק פוינט, מובילאיי, אם־סיסטמס, ווייז — כולם נענו. בכל הרצאה השתתפו 100–200 אנשים, עד היום הגענו כבר ל–3,000 אנשים. בקרוב נתחיל לעשות אותו דבר בירושלים. יושבים יזמים חרדים צעירים, ובאים דב מורן או מריוס נכט, וזה הצית להם את הדמיון, ריגש והלהיב אותם. קיבלנו המון מיילים בסגנון "יש לי סטארט־אפ, תחברו אותי לעורך דין". מייסד מובילאיי אמנון שעשוע אמר לנו שאי אפשר להזניח כל כך הרבה יזמים שרוצים לעשות דברים והציע שנקים אקסלרטור, תוכניות האצה שנועדו לקדם בתקופה קצרה סטארט־אפים באמצעות ליווי והכוונה. שנה וחצי אחרי האירוע הראשון נרשמו 224 סטארט־אפים חרדיים לאקסלרטור שהקמנו. אנשים מקימים סטארט־אפים שיכבשו את העולם בלי להיות חוטבי עצים ושואבי מים.
איפה קורה כל הפלא הזה?
אב־צוק: בדרך כלל אקסלרטור קורה סביב מקום פיזי, אבל לנו לא היה מספיק כסף להקים מתחם וגם לא רצינו ששוב זה יהיה בבני ברק, כי האינטגרציה היתה הדבר החשוב מבחינתנו. לכן ביקשנו מאקסלרטורים קיימים לתת מקום לסטארט־אפ חרדי, אפילו במימון שלנו.
אהבו את זה?
לא. לא רצו לשמור מקום לחרדים. ואז עלינו על קונספט חדשני: לוקחים סטארט־אפ חרדי ושמים אותו פיזית בתוך סטארט־אפים מהמצליחים בארץ, כמו וויקס, טבולה או אאוטבריין, שיישבו שם ארבעה חודשים וילמדו איך עושים את זה. הסטארט־אפ החילוני יהיה כמו אח גדול שנותן חלל לשבת בו וגם ליווי. שוב קיבלנו עזרה משמעותית מאנשים כמו ורדי, פרס, דב מורן, יזהר שי — מנהיגי התעשייה. תחשבו על מנכ"ל חברה של מיליארד דולר ו–500 עובדים שמקדיש פנאי לסטארט־אפ חרדי. מדהים שהם הסכימו לעשות את זה. במקביל ערכנו ליזמים סדנאות והרצאות על מכירות, גיוס כסף ועוד — כל מה שעושים באקסלרטורים. זה גם מעשיר את הסטארט־אפים המארחים שמרגישים שדי בקלות הם עושים משהו נכון לחברה הישראלית והופכים אותה ליותר צודקת ומקבלת.
ומה לגבי הביזנס?
פרידמן: זה הצליח בצורה פנומנלית. הגענו לחמישיית הגמר של האקסלרטורים הכי טובים בתחרות השנתית של הבלוג הטכנולוגי גיקטיים. המתחרים שלנו היו סיטי בנק, מיקרוסופט ו–8200, מותגי ענק וחברות ענק. בעזרת השם בשנה הבאה נהיה במקום הראשון. אף אחד מהיזמים שזכו לא היה בוגר של האוניברסיטאות הטובות בישראל. זה חיזק את ההבנה שאולי לא כל החוכמה נמצאת שם, אולי יכולים להיות סטארט־אפיסטים מצליחים מבין בוגרי ישיבת פוניבז'.
תן מספרים.
פרידמן: במחזור הראשון היו לנו שבעה סטארט־אפים שגייסו יותר מ–4 מיליון דולר, והם כבר מעסיקים 44 עובדים. צריך לומר מלה טובה על המדען הראשי, שעשה תוכנית מיוחדת לערבים ולחרדים ואיפשר למשקיעים פרטיים להרגיש יותר ביטחון לתת כסף. המחזור השני של המאיץ נפתח רק עכשיו, נרשמו אליו 450 סטארט־אפים. פתאום כל חרדי רוצה להקים סטארט־אפ. אני לא יכול לדמיין מה יקרה כשב–TheMarker תהיה כותרת שחרדי מכר חברה ב–100 מיליון דולר.
נשמע כמו חלום.
פרידמן: יש בחוץ הרבה אנשים חכמים שמה שחסר להם הוא החיבור, וכשאתה מחבר אותם לסטארט־אפים הכי טובים בארץ, למנטורים ולמשקיעים פתאום קורים נסים ונפלאות. אנחנו חושבים להרחיב את התוכנית הזאת לאוכלוסיות נוספות: גם ערבים, או יוצאי אתיופיה ובכלל פריפריות חברתיות וגיאוגרפיות שחסר להן החיבור יכולות ליהנות מזה. הבעיה היא כיצד לעשות את זה בלי לפגוע בפעילות של החרדים. התחלנו עכשיו פרויקט חדש עם גוגל.
על איזה פרויקט מדובר?
פרידמן: אמרתי להם שבכל שנה מסיימות 700 חרדיות לימודי הנדסת תוכנה, וזה יצר מאגר אדיר של 10,000 מתכנתות. הבעיה היא שהרוב הגדול לא עובדות בתחום או עובדות בחברות מיקור חוץ במשכורות נמוכות. מדברים על מתכנתים מהודו ומסין, וכאן יש לנו אלפי מתכנתות מעולות בתחתית הייצור. נכון שחלקן לא רוצות להשתלב, אבל לאחרות יש תקרת זכוכית והן אפילו לא יודעות שהן יכולות להתקדם.
איפה הן יעבדו?
פרידמן: חשבנו שנלמד אותן פיתוח אפליקציות באנדרואיד, כי זאת טכנולוגיה מבוקשת, ונעזור להן למצוא עבודה. דיברנו עם סטארט־אפים גדולים, כמו קלטורה וגיגיה, וכולם אמרו לנו "רק תביאו, יש צורך אדיר". פירסמנו מודעה בפייסבוק, בלי תקציב: "קמא־טק וגוגל מחפשות נשים חרדיות שרוצות לעבוד בחברות הגדולות". תוך שלושה ימים נרשמו 10,000 חרדיות, רובן הגדול מתכנתות שעובדות ברמה נמוכה ורוצות להתקדם. יש רעב אדיר של שני הצדדים. זה הראה לי כמה כוח ואנרגיות יש פה, שאתה משחרר בקלות.
איך הן ישתלבו בחברות? יש להן בעיה לשבת עם גברים.
פרידמן: אנחנו חושבים על פתרונות, למשל שיישבו בצוותים, שלוש־חמש ביחד, שלא יהיו מנותקות, כלומר שיהיו באינטראקציה עם כולם, אבל גם בקבוצה קטנה משלהן. דיברנו עם הרבה נשים על הרעיון והן רוצות ככה. אשתי היא חרדית יחידה בחברת היי־טק. די קשה לה להיות שונה תרבותית. טוב לה והיא מסתדרת, אבל היה עדיף אם היו לה עוד שתי חברות.
מה המודל העסקי של קמא־טק?
פרידמן: אין מודל עסקי. הכל בחינם. אנשים משתגעים מזה.
אז מאיפה המימון?
פרידמן: אנחנו ארגון קטן וצעיר שיושב בבני ברק, בסך הכל חמישה עובדים, מתקיים מתרומות, בעיקר מהפדרציה של ניו יורק. חבר אמר לי: "הצלחת להקים את אחד האקסלרטורים הטובים בישראל, אבל נכשלת כי אתה לא מרוויח כסף". הרבה יותר חשוב לי ומלהיב ומרגש אותי ליצור את השינוי הזה מאשר לעשות את האקזיט. אני מסודר מבחינה כלכלית. אין לי דאגות כלכליות.
חיילים חרדים שחוזרים הביתה נתקלים לפעמים בתגובות שליליות בשכונה. באילו תגובות נתקלים העובדים?
פרידמן: יש לי פטנט שלמדתי מהרבי בחב"ד. ההצלחה של הפרויקט תהיה אם חרדים ישתלבו ויצליחו אבל יישארו חרדים. זה יראה להם שאין סיבה לחשוש. שזה אפשרי. כשאני מדבר אתם אני אומר שהם שליחים, החרדי היחיד בין 1,000 חילונים במיקרוסופט. אז תדע שיש לך תפקיד. במקום להיטמע אתה מרגיש שיש לך תפקיד, שאתה במשימה.
מה? להחזיר את החילונים בתשובה?
פרידמן: את זה אני בכלל לא אומר. בינתיים גם אף חרדי לא נהיה חילוני. מאוד אוהבים אותם. הם אחלה חבר׳ה.
הם מרוצים? נהיים שגרירים בבני ברק של החברה החילונית?
פרידמן: הרבה מהם מספרים שהם גילו שהחילונים לא כאלה גרועים כמו שחשבו.
אב־צוק: אחד הדברים שאני שומעת הוא שמפליא אותם כמה שלחילונים יש קטע של ערכים ומוסר, כי הם חושבים על החילונים ככאלה שאין להם.
לכתבה המלאה
